החלטה בתיק ב"ל 5920-08

1.      בפנינו תביעתו של דוד ניסן (להלן- התובע) כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) לתשלום דמי פגיעה.

2.      בכתב התביעה (כמו גם בתביעה שהוגשה לנתבע) מייחס התובע את פגיעתו לשתי תקופות חשיפה כדלקמן -

·         התובע סובל ממחלת האסבסט שאובחנה לאחר שנות עבודה ארוכות וממושכות באסבסט באינקובטורים ובסטרליזטורים . (להלן תקופת החשיפה הראשונה)

·         ביום 7.8.07 פרצה שריפה בחנות רהיטים הסמוכה למקום עבודתו של התובע. במהלך השריפה נשרפו כמויות אדירות של אסבסט הן של חנות הרהיטים והן של מפעל התובע - גג שהיה כולו מורכב מאסבסט - תחתיו עבד התובע במשך כל השנים. (להלן החשיפה השניה)

3. ביום 22.6.08 נדחתה התביעה מחמת חוסר פרטים אותם נדרש התובע  להמציא לנתבע. מכאן התביעה  שבפנינו.
4. ביום   7.6.10 הודיע הנתבע לבית הדין כי לא הומצאו מסמכים רפואיים מקופת חולים לתיק. לאור האמור נטען כי " סוגיית מנוי מומחה נבחנה ונשקלה בשנית לאור אי המצאת המסמכים הרפואיים המצויים בידי הנתבע, אין הנתבע מסכים למינוי מומחה רפואי בדבר הקשר הסיבתי בין מחלת התובע ועבודתו כמפורט בהודעתו לנתבע מאחר שמהודעה עולה כי הפסקת העבודה עם האסבסט היתה בגיל  28 קרי , לפני 45 שנה, בשל השיהוי אין כל אפשרות בידי הנתבע לבדוק את העובדות המופיעות בהודעה" אשר לחשיפה השניה ציין הנתבע כי הוא מסכים למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין השריפה שארעה בתאריך 7.7. ועבודת התובע מספר ימים לאחר מכן לבין מצבו הרפואי של התובע.
5. לפיכך התיק נקבע להוכחות בהתייחס לתקופת החשיפה הראשונה.

טענות התובע-

6. התובע יליד שנת 1937.
7. התובע החל עבודתו במפעל "נידף" מגיל 13-14. המפעל עסק בדחיסת אסבסט בתפזורת בין דפנות האינקובטורים והסטרליזטורים שיוצרו במפעל. עיקר עבודת התובע היתה עם אסבסט מפורר.
8. בגיל 29 (בשנת 1966) אובחן התובע כחולה בסרטן הריאה.
9. בעדותו בפני חוקר המוסד מסר התובע כי עיקר עבודתו בשנים אלה היה עם אסבסט מפורר.
10. חבר ילדות של התובע (מר יעקב אסולה) אשר עבד במפעל שכן וביקר את התובע על בסיס יומי קבוע העיד על אופן עבודת התובע.
11. דף מפרט טכני של אחד המוצרים הוגש לבית הדין.
12. ניסיון לאתר תיקים רפואיים מאותה התקופה לא צלח.
13. נתונים קודמים לשנת 1975 לא הוצגו ע"י הנתבע ומשכך אין בנתונים שהוגשו כדי לסתור את גרסת התובע.
14. ניסיון החיים מזמן לעיתים מקרים עמומים יותר בו מצווים אנו לשרטט תמונה ראייתית על בסיס דל.
15. עדות התובע איננה בבחינת עדות יחידה של בעל דין.
16. התובע לא עסק באסבסט בשעות הפנאי על כן חזקה כי המומחה ידע להניח האם מצבו הרפואי של התובע נובע, על פי טיבו, מחשיפה לאסבסט אם לאו.